הלחם והחלב של פעם: איך הפיקוח שומר עלינו במכולת

כשאני קמה בבוקר בבאר שבע, עוד לפני שהשמש מספיקה לצבוע את עצי העגבניות שלי בגינה, אני כבר שומעת את הרדיו במטבח. דוד שלי, שיחיה, כבר הרתיח את הפינג'אן, ואני יודעת שבלי הלחם האחיד והחלב בשקית, הבוקר הזה פשוט לא יתחיל כמו שצריך. נו טוב, פעם זה היה אחרת – אני זוכרת איך היינו הולכים למכולת של אברם בשכונה א', והוא היה רושם הכל בפנקס קטן עם עיפרון מאחורי האוזן. לא היו אז כל כך הרבה סוגים של גבינות עם שמות בצרפתית, היה מה שיש, והמחיר? המחיר היה קדוש.

מה זה בכלל מוצרי פיקוח מחירים ולמה הם פה?

אתמול בבוקר, כשחזרתי מהגן של קוקו רוקו, עצרתי ביוחננוף לקנות כמה דברים לשבת. פתאום ראיתי אישה צעירה, אולי בגיל של הבת שלי אתי, עומדת מול המקרר של הביצים ומגרדת בראש. היא הסתכלה על כל האריזות המהודרות האלו – אומגה 3, ביצי חופש, ביצים אורגניות – והיא נראתה כל כך אבודה. רציתי להגיד לה: "חביבתי, תסתכלי למטה, על המדף הפשוט". שם מחכות הביצים הרגילות, אלו שמשרד הכלכלה אומר עליהן בדיוק כמה הן צריכות לעלות.

מוצרים בפיקוח הם לא המצאה של היום. עוד כשהייתי ילדה קטנה ועלינו מאיראן, המדינה הבינה שיש דברים שכל משפחה חייבת שיהיו לה בבית, בלי קשר לכמה כסף יש לה בבנק. זה החוק שקובע מחיר מקסימלי למוצרי יסוד. הממשלה מחליטה על מחיר גג, והסופרמרקטים? אוי וויי להם אם הם יקחו אגורה אחת יותר. זה מה שמגן עלינו מהיוקר הזה שכולם מדברים עליו ברדיו.

אנקדוטה קטנה על חצי שקל ועל כבוד

אני זוכרת מקרה ספציפי מלפני כמה שנים, כשעוד הייתי הולכת לשוק העירוני ביום שישי בבוקר באדיקות. עמדתי בתור באחת המכולות הקטנות בצד, וראיתי מישהו מנסה למכור לחם אחיד פרוס ב-7.50 שקלים, כשהמחיר המפוקח היה אז נמוך בהרבה, סביב ה-7 שקלים. התנפח לי הווריד בצוואר, באמת. אמרתי לו בנחת, כמו שאני אומרת לנכדים שלי כשמישהו מהם לא מדבר יפה: "אדוני, הלחם הזה הוא לא זהב, הוא לחם של פיקוח. החוק הוא חוק". הוא הסתכל עליי, ראה מורה ללשון לשעבר עם מבט של פלדה בעיניים, ומיד הוריד את המחיר. זה לא החצי שקל, זה העיקרון. פעם היה יותר כבוד ללחם.

מה באמת נמצא ברשימה הזו?

חשוב שתדעו, לא הכל בפיקוח. אם תלכו למחסני השוק ותקנו גבינה צהובה במשקל במעדנייה, היא בפיקוח. אבל אם תקנו אותה בתוך אריזת פלסטיק יפה עם סגירה חוזרת? שם כבר יגבו מכם יותר על הנוחות. הנה מה שתמיד כדאי לחפש:

• מוצרי חלב בסיסיים: חלב 1% ו-3% בשקית או בקרטון, גבינה לבנה 5%, וגבינה צהובה "עמק" או "גלבוע" שנפרסת במעדנייה.
• ביצים: תמיד הביצים הלבנות הרגילות (L, M, XL) באריזות של 12.
• לחם: לחם אחיד (כהה) ולחם לבן, שלמים או פרוסים, וגם החלה הפשוטה של שבת.
• מלח ומלח שולחן: כי הרי אי אפשר לבשל בלי זה, נכון?

איך קונים חכם ולא משלמים סתם?

העצה הכי טובה שלי, ובאמת, אני אומרת את זה לכל מי שמוכן לשמוע – תקראו את התוויות על המדף. בסופרים הגדולים כמו רמי לוי או ויקטורי, הם מחויבים לשים שלט קטן שאומר שזה מוצר בפיקוח. לפעמים הם מחביאים אותם במדפים התחתונים, איפה שצריך להתכופף (וזה לא קל לברכיים שלי, תאמינו לי), אבל זה שווה את זה. כשקונים ל-11 נכדים שמגיעים בשישי, כל שקל הופך לעוד עגבנייה בגינה שלי.

"המחיר בפיקוח הוא לא המלצה, הוא זכות. אל תתביישו לבקש את הגבינה מהמעדנייה במקום לקחת את הארוזה מהמקרר – זה אותו הטעם, רק בלי המחיר של העטיפה המנצנצת."

למה זה חשוב לנו גם היום?

מישהו פעם אמר לי שזה "מיושן" לקנות מוצרי פיקוח. אמרתי לו: "חביבי, לאכול לחם וחמאה זה מיושן?". בתקציב של פנסיונרית, או של זוג צעיר שרק התחתן וגר בשכונה ד', הפיקוח הזה הוא האוויר לנשימה. זה מבטיח שגם אם הכל בחוץ משתגע, הבסיס נשאר יציב. כשאני מכינה לנכד שלי, נועם, כריך עם חמאה וגבינה צהובה, אני יודעת שהשקעתי באוכל טוב, אבל גם ששמרתי על הכסף שדוד ואני עמלנו עליו כל כך קשה כל השנים במשרד החינוך ובמפעל.

אוי, אני מסתכלת על השעון ורואה שכבר מאוחר, דוד בטח מחכה לי עם הרדיו דלוק על התוכנית של הצהריים. בסוף, הכל מסתכם בזה: לדעת מה מגיע לנו. אל תתנו למבצעים נוצצים לבלבל אתכם, לפעמים הדבר הכי פשוט והכי זול הוא בדיוק מה שהבית צריך. רק בריאות, ושתמיד יהיה לחם על השולחן שלכם.